מה היקף חובת הגילוי החלה על רופא?

האם על רופא ליידע את המטופל בדבר קיומן של בדיקות נוספות שאותן ניתן לערוך, הגם שהרופא אינו מוצא הצדקה רפואית לבצען?

לשאלה זו נדרש לאחרונה ביהמ”ש העליון.

אם בהריונה הראשון, החלה להיות מטופלת אצל רופא נשים בספטמבר 1994, בשבוע ה-13 להריונה. הרופא שלח את האם למספר בדיקות אולטרה סאונד וסקירת מערכות וכן לבדיקות נוספות, כמו בדיקת תבחין משולש לקביעת רמת סיכון לתסמונת דאון ומומים נוספים. הבדיקות שביצעה האם לא העלו ממצאים חשודים. בנוסף לבדיקות שביצעה האם, ביצע האב בדיקת טיי-זקס שנמצאה תקינה.

בחודש מרץ 1995 נולדה בתם של האב והאם בלידה רגילה. בחלוף כשנה מהלידה, הבחינו ההורים בעיכוב בהתפתחות הילדה, ובינואר 1997 היא אובחנה כסובלת מתסמונת ה-X השביר. כתוצאה מתסמונת גנטית זו סובלת הילדה מפיגור שכלי.

תסמונת ה-X השביר היא אחת התסמונות הנפוצות השכיחות באוכלוסיה (אחרי תסמונת דאון), הגורמת לפיגור שכלי. מדובר במוטציה בגן המצוי על הזרוע הארוכה של כרומוזום X. החולים נולדים רק לאמהות הנושאות את הגן. הגן למחלה נתגלה בשנת 1991 ובבדיקת דם חד-פעמית ניתן לאתר או לשלול את נשאיות האם לגן.

ההורים והבת הגישו תביעה כנגד רופא הנשים ונגד קופה”ח שבמסגרתה נעשה מעקב ההריון. טענת ההורים היתה, כי היה על רופא הנשים להפנות את האם לבדיקת נשאות ל-X שביר, ולמצער, ליידע אותה על האפשרות לבצע בדיקה כאמור.

עמדת רופא הנשים וקופה”ח היתה, כי במועד הרלוונטי למעקב ההריון, לא היתה כל פרקטיקה נוהגת להפנות נשים לבדיקת סקר לאבחון תסמונת ה – X השביר (במקרים שבהם אין כל היסטוריה משפחתית או הצדקה רפואית אחרת).

ביהמ”ש העליון בפסק דינו של כב’ השופט י. עמית קבע, כי תסמונת ה – X השביר התגלתה כבר בשנת 1991, וכי היתה קיימת בדיקה לאבחון התסמונת החל משנת 1992, הגם שזו נעשתה כבדיקה אבחנתית ולא כבדיקת סקר, כלומר כבדיקה מוכוונת לאיתור התסמונת על רקע גורמי סיכון או המלצה רפואית ספציפית. בשונה מבדיקת סקר, שבמהותה היא סקירה כללית ללא אינדיקציה רפואית מקדימה.

הבדיקה במהותה לא עברה שינוי משמעותי מאז שנת 1992, וההבדל המשמעותי היחידי בין הבדיקה שנערכה בשנת 1994 לבין זו הנערכת כיום היא שבשנת 1994 טרם גובש סופית הרף המבחין לאותה תסמונת.

ביהמ”ש העליון אומנם מקבל את טענת הרופא המטפל וקופה”ח, לפיה אכן לא היתה קיימת בשנת 1994 הנחייה לבצע בדיקת סקר לאיתור התסמונת, וכי הנחייה זו ניתנה רק מספר שנים מאוחר יותר. אולם, עם זאת נקבע, כי על אף שלא היתה הנחייה לבצע בדיקת סקר בשנת 1994, הרי שבדיקות אלו נערכו, מעת לעת, בנשים בסיכון נמוך, וזאת החל משנת 1992 (בין היתר, בביה”ח בלינסון ובמרכז רפואי שיבא).

ביהמ”ש העליון קובע, כי בשנת 1994 נושא הבדיקות לאיתור תסמונת ה – X השביר היה על סדר היום ברפואת הנשים בהריון. כי בשנת 1994 בדיקת תסמונת ה –  X השביר היתה זמינה וידועה, ונוכח חשיבותה, ניתן היה לצפות מן הרופא המבצע את מעקב ההיריון כי ידע אודותיה וכי יידע לגביה את מטופליו.

לפיכך, קובע ביהמ”ש העליון, כי התרשלות רופא הנשים לא היתה בכך שלא הפנה את האם לבדיקת סקר לאבחון ה – X השביר, שכן בנקודה זו נקבע, שאכן לא היתה פרקטיקה נוהגת בעת הטיפול באם, אלא ההתרשלות נעוצה בכך שהרופא המטפל לא גילה לאם שבדיקת הסקר שאותה ביצעה אינה מכסה את כל התסמונות, וכי קיימת בדיקה לאבחון תסמונת ה – X השביר, אשר אינה מסובכת וכי היא יכולה לערוך אותה באופן פרטי.

ביהמ”ש העליון מבחין בין התרשלות בטיפול – אשר לא היתה במקרה זה, לבין התרשלות בחובת הגילוי, אשר נקבע כי ארעה כאן.

ביהמ”ש העליון חוזר על מבחן הפסיקה לצורך בחינת היקף חובת הגילוי החלה על הרופא המטפל,  הוא מבחן “החולה הסביר בעיני הרופא הסביר בנתוני המקרה, תוך התחשבות בפרקטיקה הנוהגת” (וזאת להבדיל ממבחן האחריות הרגיל הבודק את הרופא הסביר והפרקטיקה המקובלת).

מטרת חובת הגילוי הינה לכבד את האוטונומיה של המטופל. הרופא אינו מקבל החלטות עבור המטופל, אלא חושף בפניו את האפשרויות הקיימות, באופן רחב ושלם ככל שניתן, מעניק את המלצתו המקצועית, אולם מותיר את ההחלטה בידי המטופל.

עם זאת, ביהמ”ש העליון מוסיף  וקובע, כי לצד משקלה של הפרקטיקה הנוהגת כשיקול לבחינת היקף חובת הגילוי, הרי שיש לקחת בחשבון גם את שכיחות הסיכון, שכיחות הנשאות, חומרת הסיכון, זמינות הבדיקה, עלות הבדיקה, תקפותה ומהימנותה של הבדיקה, התועלת והסיכונים הכרוכים בה ורצונם של ההורים במידע נוסף או נכונותם לבצע בדיקות נוספות באופן פרטי.

ביהמ”ש העליון חוזר על ההלכה, לפיה, במקרה של הריון, הרי שיש להניח שקיימת אצל כל הורה ציפייה סבירה לקבל בעניין הבדיקות המבוצעות במהלך ההיריון לאיתור מומים את מלוא האינפורמציה האפשרית מהרופא, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט בעצמו איזה בדיקות הוא מעוניין לבצע, מעבר לבדיקות שמעמידה לרשותו הרפואה הציבורית.

לאור העובדה שבדיקת האבחון לתסמונת ה – X השביר היתה זמינה בשנת 1994, בעלות נמוכה, כי בדיקה זו נעשית פעם אחת בחיי האישה, תוצאותיה מדויקות והיא עשויה להתריע ברמת ודאות גבוהה אודות מוטציה גנטית שכיחה בעלת השלכות חמורות, הרי שרופא סביר, גם בשנת 1994, היה צריך לדעת אודות הבדיקה וליידע בדבר קיומה את מטופליו.

עשויות לחלוף שנים עד שטיפול מסוים הופך להנחיה, לאסכולה או לפרקטיקה מקובלת. במהלך אותן שנים, וככל שמדובר בפרקטיקה חשובה שהולכת ונעשית נפוצה, קיימת נקודת זמן בה מתגבשת חובת הגילוי לגבי אותה פרקטיקה. ביהמ”ש העליון קובע, כי נקודת הזמן הזו ביחס לבדיקת האבחון של התסמונת קדמה לאותו מועד בשנת 1994.

לפיכך, קובע ביהמ”ש העליון, כי רשלנות הרופא המטפל אינה בכך שלא הפנה לבדיקת סקר לאבחון תסמונת ה – X השביר, אלא בכך שידע ו/או היה צריך לדעת על קיומה של בדיקה זו ויחד עם זאת לא הסביר לאם כי הבדיקות הגנטיות שערכה אינן מלאות, כי קיימת תסמונת ה – X השביר אשר אינה מאובחנת בבדיקות שביצעה, כי קיימת אפשרות לבדוק נשאות גם לתסמונת זו, גם לנשים ללא אינדיקאציה, וכי ככל שתבחר לבצע את הבדיקה, עליה לפנות לגורם פרטי לשם ביצועה.

בקשה לדיון נוסף בעניין זה נדחתה ע”י כב’ הנשיא (בדימוס) א. גרוניס, מהטעם, שפסק דינו של ביהמ”ש העליון לא היווה “הלכה חדשה” בדבר היקף חובת הגילוי של רופא כלפי מטופל.

כב’ הנשיא (בדימוס) גרוניס, קבע בהחלטתו, כי קיים קושי לקבוע כללים חד משמעיים לקביעת היקף חובת הגילוי, אולם בדיוק מטעם זה קיימת הכרה, כי ההכרעה תיעשה באופן פרטני, בהתאם לנסיבות המקרה והקשריו. יש לבחון בכל מקרה, בין היתר, את שכיחות הסיכון מחד גיסא וזמינות הבדיקה ועלותה מאידך גיסא, על מנת לאמוד את היקף חובת הגילוי החלה על הרופא המטפל.

ע”א 2124/12 שירותי בריאות כללית  נ’ פלונית (פורסם בנבו), ניתן ביום 30.10.14.

דנ”א 7685/14 שירותי בריאות כללית נ’ פלונית (פורסם בנבו), ניתן ביום 11.1.15.

במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.

כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.